יצירת אמנות אינה יכולה להימדד בממון, בפרסום או במספר בני האדם שנחשפו אליה.
יצירת אמנות קיימת בזכותו של אדם אחד או שניים שנחשפו אליה.
ישנן יצירות אמנות השוכנות אחר כבוד בכספת ומוערכות בממון רב. אלו הן יצירות אמנות שחדלו להיות יצירות והפכו לסחורה. יצירת אמנות אינה יכולה להיות סחורה.
להיות אדם-יוצר, גבר או אישה, אין פירושו להיות בעל מקצוע, פירושו להיות בעל יעוד. המקצועיות היא רק תנאי הכרחי אבל לא מספיק. בתנאים מסוימים אפילו מקצועיות אינה הכרחית.
מי שבא אל הבמה, המצלמה, בד הקנבס וכיוצא באלה מרחבי יצירה, על מנת לזכות בכסף ופרסום, אולי עדיף היה לו שישדוד בנק. אין באמירה זו כדי להוות עילה לשדידת הבנק, אלא רק כדי לשמש דוגמא לאווילות שבחיבור שבין אמנות לממון.
אפשר להתפרנס מיצירה. לא מוכרחים להתפרנס ממנה. אפשר לדרוש מהמדינה לתמוך ביצירה, לא מוכרחים לעשות זאת. תפקיד המדינה לתמוך ביצירה לא בגלל שהיוצר דורש זאת, אלא בגלל שזוהי חובתה הבסיסית, וחובתה הבסיסית לתמוך לא רק ביצירה המשבחת ומקלסת את המדינה אלא בעיקר בזו המבקרת אותה. אין לנו אשליות באשר להתנהלותה של המדינה.
אם אתה אדם יוצר ואינך מתפרנס מיצירתך, אל תראה בזה חסרון אלא תופעה.
יצירה אין בה מטעם עצמה דרישה לממון ופרסום. יש בה ביטוי לכאב ולסבל, על מנת להיטהר ממנו. יש בה נחמה כדי להזכירנו שהנחמה קיימת. יש בה פגיעות, יש בה זעם וייאוש, היא עוכרת שלווה ויש בה אהבת האדם ואהבת כל יצור חי וכל צומח ודומם. יש בה מוסריות. יש בה תיקון עולם.
האם אתה האדם היוצר יכול לומר דברים אלו גם על עצמך?
(הקטע הזה אינו נמצא בספר המעגל הפתוח)
