...בתוך עולם שנראה עתה כאילו הוא שרוי בתוהו, הרמוניה איננה הדבר המובן מאליו. ככל שחווית התוהו נתפסת כקיצונית יותר, כך מתגברת המגמה הנגדית לסדר מוחלט. שני המצבים הקיצוניים הללו מאיימים באותה מידה. בהיותם מנותקים זה מזה, הם אינם יכולים ליצור הרמוניה, אלא אם כן יוכלו לקיים ביניהם קשר. בתוך התוהו הזה שועטת התרבות קדימה, רדופה וקצרת נשימה, מבקשת לסכם את הכול במילה אחת, בסיסמה, במושג כולל אחד, מבקשת לה נקודת אחיזה, ומאמינה שאם תמצא אותה נקודה, תבוא הגאולה. ככל שהדבר עשוי להיחשב מופרך, אכן אנו יכולים להעמיד את העולם כולו על מילה אחת, על תנועה, על צליל, ולראות בנקודה זו את מקור האור, המקור לגאולת האדם והעולם. בעבר כבר ניתנו לנקודה הזאת שמות רבים: האלוהים, האהבה, היקום, המשפחה, המדינה, המדע, הדת, האני, האינסוף, האין וכו'. האדם היוצר איננו יכול להסתפק בזאת. בשבילו זוהי רק נקודת המוצא...
(עמ' 9)
יצירה היא הניסיון לשים סדר בתוך אי-סדר. בעולם דחוס בתופעות מבלבלות, תפקיד היצירה הוא לעשות תיקון ולמצוא שלווה ונחמה. |
|