"הַאִם הַנִתּוּח מֵסֻכָּן?"

אֲנִי מוּל הָרוֹפֵא צָהוֹב פֶּאקַן.

הוּא מוּל הַמָּסָךְ סַגוֹל כֵּהֶה,

סוֹרֵק אֶת תּוֹלְדוֹת גוּפִי

בִּדְבֵקוּת לא וְרוּדָה מִצִדִי.

פִּתְאוֹם מְצַלְצֵל אֶצְלוֹ נַיַּיד כָּתוֹם,

הוּא מִסְתּוֹבֵב וּמֵאֲחוֹרי גַבּוֹ

אֲנִי שׁוֹמֵע אֶת תְּכֵלֶת חוּלְצָתוֹ

וַאֲפִלּוּ לא סְלִיחָה חִוֶּרֶת!

"לא רָאִיתָ? הַכּל אֲדום! הַכּל אֲדום!

אַל תִּקְנֶה הַיוֹם. יָרוק כְּבָר מְאֻחָר"

"בּוֹא נְחַכֶּה לְמָחָר ! "

וּבִּתְשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתְךָ"

- עַכְשָׁו הָרוֹפֵא כְּחַלְחַל אֵלַי - -

הַפַּחַד הוּא מֻשַּׂג אֲפוֹר-לַבַן

אַך אֵין הוּא מֵּבַשֶר שׁחוֹרוֹת,

עֻבְדָּה: כָּל יוֹם אֲנָשִׁים מֵתִּים

אַך לא תִּשְׁמַע עַל זֶה בַּחֲדָשׁוֹת

לְכָל הַיוֹתֵר - תִּרְאֱה אֶת זֶה בָּעִתּוֹנִים".

(יעקב אלג'ם, מתוך ספרו "שירים באור הנעול" בהוצאת "עיתון 77")