(ברוחו של ויליאמס קרלוס ויליאמס)

בְּעֵינַי הֵן כִּמְעַט תְּאוֹמוֹת,

בְּסִלְסוּל הַשֵּׂעָר הַסָּגֹל

הַקָּלוּעַ קְוֻצּוֹת קְוֻצּוֹת בֵּין

עַנְפֵי הֶעָלִים הַיְרֻקִּים.

עֵץ שֶׁהוּא פֶּרַח עֲנָקִי,

קִטְעֵי בֵּינַיִם סְגֻלִּים וְרֻדִּים, וְעָלִים

הַרְבֵּה מְאֹד עָלִים,

אָז מָה הַהֶבְדֵּל?

צָרִיךְ לָדַעַת לְהַבְחִין כִּי הֵן שְׁתֵּי נוֹכְחֻיּוֹת נִפְרָדוֹת

הַגָּ'קָרַנְדָה עֲדִינָה יוֹתֵר

הָאִזְדָּרֶכֶת גְּבוֹהָה יוֹתֵר

אֲבָל שְׁתֵּיהֶן לֹא עוֹנוֹת

כְּשֶׁטּוֹעִים בִּשְׁמָן.

(כפר מנחם)

(מתוך: "התעוררתי בליבו של אלכסון", 2009)